א. הפניית העורף לדומסטה הגלותית

פרק 4 : "ריח של פרוזדורים יהודיים" | 185 הבית בגולה הבליטו את עובדת היותו אתר של חיים בורגניים מנוונים או הדגישו גילויים קיצוניים של חוסר היגיינה במרחב ובקרב דייריו . ברוב המקרים עסקה הספרות הציונית בשני דגמים של בתים גלותיים : הראשון הוא הבית הבורגני, שחרף ניקיונו ( בדמיון הציוני ) הצטייר כאתר של ניוון רוחני והתבוללות ( כמו למשל ביתם של הלפלרים ב אלטנוילנד ) ; והשני הוא הבית בשטעטל, שעליבותו הצביעה על מצבה הירוד של היהדות המסורתית . תיאורים קשים של טעם אסתטי רע, ריחות של מזון לא טרי, חולי, בתים מעופשים, לא מאווררים ולא מוארים וצפיפות גדולה הוצגו כנגד התפיסות האסתטיות וההיגייניסטיות המודרניסטיות, הבורגניות באופיין, של הבית הציוני המודרני . ההתנכרות לבית שבגולה מאפיינת את יחסם של הכותבים, המאיירים והציירים בבואם לייצגו ביצירותיהם — אלה שנועדו למבוגרים ואלה שפנו לילדים . לאה גולדברג למשל התעכבה ברומן והוא האור ( [ 1946 ] 2005 ) על הטינופת והמחנק בדירות היהודים ועל חוסר ניקיונם האישי של הדיירים . במילים אלה תיארה את רשמי ביקורה של הסטודנטית נורה ברגמן, גיבורת הרומן, בבית דודתה החולה בליטא...  אל הספר