אחרית דבר

0 9 2 א י מנ י ו ת האימהות כ"קוריוז" נמשיך ונקבל תמונה חלקית ומעוותת של עולם האמנות, כל עוד יהיה המחקר עיוור לאימנות ישאר מקומן של האימניות שולי ומיועד לחוג מצומצם . דברים אלה באים לידי ביטוי גם בדבריהן של אוצרות וחוקרות בפרק ( Keith ) , האוצרת הראשית של המוזיאון אמנית ואימא . אחת מהן, ניימה קית' f האפריקאי-אמריקאי בקליפורניה הדגישה כי לאמניות, היוצרות סביב נושא האימהות או משלבות היבטים של "היות אם" בעבודותיהן, יש חשש תמידי שלא יראו את עבודותיהן מעבר להיבט האימהי . זהו גם חשש של חלק גדול מהאמניות הישראליות שפגשתי, והיטיבה לנסחו שירה ריכטר כשאמרה לי כי היא מוזמנת לתערוכות רק בנושא האימהות בעוד עבודתה מתרחבת לנושאים מגוונים בכל תחומי החיים והדעת . שפותחת לא מפתיע, אם כן, הווידוי של האמנית רבקה קמפבל ( f ) Campbell את המונולוג שלה בפרק בכך שהיססה להשתתף בו מחשש שמעמדה ישתנה מ"אמן גאון למרטירית פורייה", כלומר לקדושה מעונה שמקריבה את אמנותה למען ילדיה או את ילדיה למען אמנותה . "אני שומעת הרבה אוצרים ומבקרים שאומרים שאם את אמנית ואימא אז את או אמנית גרועה או אם גרועה", מספרת קמפבל, ומוסיפה :...  אל הספר