ג. הגוף האימהי המבוגר

0 1 2 פרק ש לי ש י משהו מחייה . כך גילתה, למשל, כי כל אחת מהן היא בעלת תואר אקדמי, אף על פי שאף אחת מהן איננה עובדת במקצוע שרכשה . כל אחת מהן נאבקת כדי להתפרנס ולא פחות מכך כדי להשתייך למקומה החדש . סגנון הציור מנתק את האישה מכל הקשר . היעדר לבוש, רקע או חפץ המעיד על האישיות או על העבר מדגיש את תלישותה ואת פגיעותה של האישה . ראוכר מעידה כי כל אחת מהן הזכירה לה במשהו את אמה המהגרת . אמה מעולם לא השתלבה במקום החדש, לא למדה עברית ודיברה עד סוף ימיה בולגרית ולאדינו . מנהגי המקום היו זרים לה, והיא נתפסה כזרה, תלושה ומנותקת אפילו לילדיה, שגדלו כצברים בני המקום . הבושה באם נצרבה כזיכרון ילדות חזק, והיא חוזרת גם בסיפוריהן של העולות החדשות מחבר העמים . על הזדהותה של ראוכר באמצעות פעולת הציור כתב אבישי אייל במאמרו א י ק ו נ י ן ח י ל ו נ י ( 1993 ) : "חוה ראוכר, יצאה לתאר את זיכרונותיה ואת דמות אמה באמצעות ציור ריאליסטי של עולות חדשות מרוסיה . במהלך העבודה, ואולי שלא מרצונה, נמצאה יוצרת איקונין מונומנטלי לדמות של אישה-קדושה, קורבן נצחי של תהפוכות ההיסטוריה ושיני הזמן" . ראוכר הופכת את דמות המהגר...  אל הספר
הוצאת גמא