1. יחסי אם־בת: צפייה ללא נחת

מ בט ה י ס ט ורי ב תו ל דו ת ה א מ נו ת ה מ ע ר ב י ת 5 15 את הטקסט הממוען אליה . הטקסט מתחיל עם תיאור גופני של לידה . התינוקת פותחת בבקשת סליחה על כך שראשה עבר דרך צוואר הרחם, נדחף החוצה דרך הוואגינה וקרע את חיץ הנקבים באופן אלים כל הדרך אל פי הטבעת . אי הנוחות של הצופה, הרואה כיצד התינוקת הופכת למריונטה המופעלת בעיניים עצומות, מתגברת לנוכח הפתיחה האלימה והקשה של הטקסט . כך חוברים יחד הטקסט והדימוי הוויזואלי לאפקט מעיק וקשה לצפייה . מיד לאחר מכן מצהירה התינוקת, בקולה של האימנית, על תודתה ואהבתה לאמה : " Thank you mammy " . במילים אלה מסתתרות שתי הצהרות : של האמנית "אני רוצה לשמוע שהבת שלי אוהבת אותי", אבל גם : "אני רוצה לומר לאמי שאני אוהבת אותה" . הדיבור הכפול הזה, שמבקש לשמוע מהבת ולהשמיע לאם, חוזר לאורך כל הסרט . מיד לאחר הצהרת האהבה מגיעה הצהרה חדשה של הכרת תודה : "תודה שנתת לי למצוץ את פטמותייך לאורך כל שעות היום והלילה, מתי שרציתי . אני כל כך אנוכית . כל מה שאני עושה זה לחשוב על עצמי ועל צרכיי וכלל לא על שלך" . לאחר שנים כה רבות שהאימהות נתפסה ככזו שאמורה לספק את צרכי ורצונות הי...  אל הספר
הוצאת גמא