24 פרק ר א ש ו ן הפך בשנים האחרונות לאבן דרך בתיאוריה הפמיניסטית המתייחסת לאימהות . המושג 'הסובייקט האימהי' איננו מושג שגור בפסיכואנליזה . מקומו של סובייקט זה בשיח הפסיכואנליטי הוא דל ומובלע . ענת פלגי-הקר, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, הקדישה את ספרה מ א י-מ ה ו ת ל א י מ ה ו ת – ה א ם ב פ ס י כ ו א נ ל י ז ה : מ ב ט פ מ י נ י ס ט י ( 2005 ) להמשגת האם כסובייקט . הטענה המרכזית בספרה היא שאופן המשגת האם בפסיכואנליזה מצביע על כשל פילוסופי ופסיכולוגי, וכי האם והאימהוּת, אף על פי שהן ציר חשוב בחשיבה הפסיכואנליטית, אינן סובייקט בפועל . לדבריה, האם היא צומת של פרמטרים, שבמחשבה הפרוידיאנית נקבעים בהקשר של המבנה האדיפלי בלבד . כלומר, האם היא אובייקט של היחסים הדמיוניים של הילד עימה . אצל פרויד הסובייקט הנשי הבוגר, ובפרט הסובייקט האימהי, כמעט שאיננו זוכה להתייחסות . אחת הסיבות לכך היא הקושי שלו לראות התפתחות נשית בוגרת המקבילה להתפתחות הגברית . במאמר ה נ ש י וּת משנת 1933 ( 1988 ב ) הוא מעיר כי נקודות המפנה בהתפתחות הנשית מתגלות בשלמותן כבר לפני הבגרות, ובעוד האפשרויות פתוחות לגבר בן שלו...
אל הספר