סוגיות של אתניות ומגדר בייצוג עצמי

6 0 2 א ו פ- פ ו ט ו ומנתחת אותן באופן משולב . מחקר זה מבקש אם כן לקשור בין שני שדות שיח – פוליטיקת הזהויות של הפמיניזם המזרחי ושדה הכוח של האמנות והתרבות בישראל . כבר בפתח הדברים יודגש שאין כוונה ליצור כאן הקבלה, הרווחת והמקובלת מאוד בתולדות האמנות, בין דיוקן עצמי לייצוג עצמי, אלא לטעון שלא כל דיוקן עצמי הוא שאיפה לשיקוף של אישה ספציפית והביוגרפיה הפרטית שלה . אמניות מזרחיות, אני מבקשת לטעון, עושות שימוש פוליטי בדיוקן שלהן : הוא משמש עבורן אמצעי לייצוג קבוצה חברתית שהן מרגישות חלק ממנה . הדגשה זו חשובה בייחוד לאור המגמה הפוסטמודרנית המאפיינת פרספקטיבה זו ביתר שאת, ואפילו בקשר לפמיניזם ( ולפמיניזמים ) . 3 קורפוס הכתיבה על ז'אנר הצילום העצמי כולל מחקר רב שנעשה בתחום, 4 בעיקר אודות סובייקטיביוּת וגופניות, 5 אולם עד לשלושת העשורים האחרונים הציע השיח הביקורתי בעיקר דוגמאות הקשורות 3 מאמרו הידוע של החוקר קרייג אוונס משנת 1983 מתייחס לכך באמצעות ניתוח עבודותיהן של מספר אמניות פמיניסטיות כמו שרי לוין, ברברה קרוגר, מרתה רוסלר וסינדי שרמן . ראו : Craig Owens, "The Discourse of Others Feminists ...  אל הספר