טבע ומשפט טבעי: ר' יוסף אלבו ור' יצחק עראמה

182 אורתודוקסיה ומשטר המודרניות או המדינה ההיא . ולזה יהיה ענין הקמת המלך או המנהיג או השופט כאלו 280 הוא הכרחי לקיום מין האדם אחר היות האדם מדיני בטבע כמו שבארנו . ההבחנה של אלבו, בין הדת הטבעית לדת הנימוסית, מקבילה לשני טיפוסי החוק המוגדרים ב- corpus uris הרומאי : החוק הטבעי ( ius naturel ) והחוק האזרחי ( ius civile ) . בימי הביניים אוחד לעתים קרובות תחום החוק הטבעי עם 'חוקת האומות' ( ius gentium ( היוסטינאסית, ונוצרה התפישה, המובעת גם בדברי אלבו, בדבר חוק טבעי שהוא גם חוק פוליטי אובייקטיבי : 'כל מה שישמור הקיבוץ המדיני' . מעבר לחוק הטבעי מונה אלבו גם את החוק הפוזיטיבי, או 'החוק האזרחי' ומגדירו כ'דת נימוסי', מתוך אזכור מודע של החוק הרומי : 'כדתי קיסרי רומי', או לחלופין כפי 'החקים' הפוזיטיביים 'אשר יחוקקו ביניהם אנשי מחוז אחד או מלכות אחת לשמור היושר ההסכמיי' . אצל אלבו שלוש מערכות החוק נמצאות ביחסים הרמוניים של השלמה : החוק הטבעי אינו מספק ללא החוק ההסכמי, או הנימוסי, ושניהם כאחד אינם עונים על תכליתו האחרונה של האדם ללא החוק האלוהי . עמדה זו, המכלילה במפורש את החוק הטבעי בסיווג החוקי...  אל הספר