דמותו של מהר"ל במחקר ההיסטורי

יסודות מחשבתו של מהר"ל מפראג 145 בן בצלאל הכיר את שעמו היה חסר, עמו בלבד מכל העמים, וניסח זאת 195 כזכויות היסוד של האומות' . לצד התבססותו של כיוון זה ובהשפעתו נערכו מחקרים היסטוריוגרפיים והשוואתיים הן במשנתו החינוכית של מהר"ל והן בזיקותיה למצבם של היהודים ולאקלים האינטלקטואלי-דתי של תקופתו . כדרכו נטה המחקר ההיסטורי, בדרך כלל, להיתלות בניסוחים ספציפיים בכתבי מהר"ל כדי ללמוד מהם את הרקע המלווה את מחשבתו, מתוך ההנחה ( המוצדקת כשלעצמה ) שהקולקטיביזם שמשנתו חדורה בו ודאי משקף הלכי רוח היסטוריים נאמנים . כזו הייתה, החל משלהי שנות החמישים, דרכו של יעקב כ"ץ שראה בגישתו של מהר"ל ביטוי מובהק להלכי רוח של 196 'סגירות' ב'חברה המסורתית' של העת החדשה המוקדמת מחד גיסא, ושל חיים הלל בן ששון שראה במהר"ל כעין הוגה לאומי מוקדם שצפה את חזרתה ההכרחית של האומה למצבה הלאומי התקין על אדמתה 197 גישותיהם של כ"ץ ושל בן ששון, הגם שהניבו מאז מאידך גיסא . ביקורות ורוויזיות שונות, הולידו כמה הטיות בנוגע למהר"ל המלוות את המחקר עד היום . תלמידיהם של כ"ץ ושל בן ששון הלכו בעקבותיהם בהדגשתה היתרה של הרוח הלאומית המפעמת ...  אל הספר