פרק שישה עשר : המהפכה של הרמ”ע • 313 בבעיית ידיעה ובחירה : ועדיין יש ללמוד כי לא בלבד לא קצרה ידיעתו ברוך הוא על העתיד אצל הבחירה, אלא אף על פי שיש אל הנמנע טבע קיים אצל השכל האנושי, ולא ידומה ביטול העבר שיהיה מה שהיה כלא היה, מכל מקום אין כל דבר נמנע לאדון הכל . וצימצום שכינתו לעֵד, שהוא נמנע בדרך טבע אל המתואר באין תכלית באמת, והוא אמנם שליט על המתקומם במקום לא יכילהו למתקומם בשום פנים ; ומצודתו פרושה על ביטול הזמן, כי מלכותו בכל משלה והוא בעל החפץ המאריך זמן הטבע כרצונו והמציאות לא ישוב בו העדר, ואם רוחו ונשמתו אליו יאסוף במה נחשב הוא הטבע והזמן ? בטל העבר מעיקרו, ואין כאן לא מניעה ולא קיום . וככה לא ייבצר ממנו מזימה לגדל החלק שיהיה יותר מהכל, כטעם "ואעשה אותך לגוי גדול עצום ורב" . . . הדרן לכללן שאין למושכלות הראשונות מבוא אצל החפץ הפשוט שהמציא אותן, והן בידו כחומר ביד היוצר . והנבהל להשיב על זה רתוי לו כאילו לא בא לעולם, כי בא להסתכל במה לפנים ומה לאחור . . . 613 נתחיל בניתוח הטקסט עצמו . החלק היותר קוהרנטי, הוא גינויו הכללי של הרמ"ע את התפיסה כי אלוהים כפוף לחוקי הלוגיקה . בנקודה...
אל הספר