פרק תשיעי: הנמנעות בפילוסופיה היהודית במאה הי"ד

194 • מה שאלוהים לא יכול המתילד בבטן הארץ . . . והקשו : והא כתיב אין כל חדש, ר"ל שאי אפשר שתשתנה הטבע ממנהגו, ותירצו : ההוא לאקרובי פתחא, ר"ל שלא היה בזה המופת דבר מחודש במוחלט, כי מציאת פתיחת פי הארץ בזה האופן הוא דבר יתכן שיימצא על המנהג הטבעי, לא היה מחודש כי אם באורך הזמן . והנה זה העניין הוא כמו העניין בשאר המופתים בשווה, וזה, כי היהפך המטה לנחש היה נעשה מהטבע באורך נפלא מהזמן, כשיקנה המטה ההוא צורתו ויפשיט צורה עד שיהפך לנחש, והנה המופת היה בהיותו מתחדש בזולת אמצעיים אשר היה דרכו שיתחדש על המנהג הטבעי . הנה התבאר מזה המאמר, שהם יראו שלא יתכן שיתחדש על דרך המופת אם לא מה שיתכן שיתחדש על המנהג הטבעי באורך הזמן, ובהיות העניין כן, והיה מבואר שאי אפשר שישתנה על המנהג הטבעי סדר תנועת הגרמים השמימיים ושאר העניינים הנמצאים בהם, הוא מבואר שאי אפשר שיפול בכמו אלו העניינים מופת . על רקע זה, נראה לכאורה תמוה טיפולו של רלב"ג, באותו פרק עצמו, בשאלת הנמנעות . כאן דומה כי רלב"ג מצדד דווקא בתפיסה האורתודוקסית, המציבה כקריטריון לנמנע את חוק הסתירה בלבד : ונאמר עוד, שאי אפשר שיתחדשו הנפלאות בדברים ...  אל הספר
הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים