פרק ג: ההיגד ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה״ וגלגוליו במרוצת הדורות

56 | לְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה וצורות לשון קדומים מאוד . רובם נדירים ביותר, ויש מהם שלא נזכרו עוד – ולו פעם אחת – אפילו בספרי הבית הראשון במקרא . אני מתכוון לצירוף אִישׁמִלְחָמָה כתואר לאל, שבפסוקית ״ה׳ אִישׁמִלְחָמָה״ ( שמ׳ טו 3 ) . פסוקית זו נזדמנה פעם אחת ויחידה בשירה הזאת ובכל השירה הקדומה כולה, ולא מצאנו עוד כמותה בכל המקרא כולו . בעיון הזה אני דן בביטוי אִישׁמִלְחָמָה ככינוי לאל ומתחקה על גלגולו במרוצת הדורות עד לתקופת התנאים או לאחריה בימי האמוראים, כאשר נעשה שימוש בחלופה שלו במטבע של ברכה שנתחברה בימיהם . 4 . ה׳, הנושא התחבירי של הפסוקית ״ה׳ אִישׁמִלְחָמָה״, מוצג בה באמצעות צירוף הסמיכות ״איש מלחמה״, המשמש נשוא . בכל המופעים האחרים שהצירוף ״איש מלחמה״ נמצא במקרא הוא מכוון לאדם ורק לאדם . למשל כך מתאר המקרא את מָכִיר, הבן הבכור של מנשה אבי הגלעד ; נאמר עליו ״כי הוא היה אִישׁמִלְחָמָה״ ( יהו׳ יז 1 ) . גם דוד, הצעיר בבניו של ישי בית הלחמי, מכונה במקרא ״יֹדֵעַנַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁמִלְחָמָה״ ( שמ״א טז 18 ) . אף גלית הפלשתי מתואר במשפט ״והוא אִישׁ מִלְחָמָה מנעֻריו״ ( שם יז 33 ) . ...  אל הספר