פ ש ר ו מ ד ר ש ב מג י ל ו ת ק ו מ ר א ן [ 237 ] למדים מספר נחמיה ח, א - ח, המתאר את קריאת התורה בחג הסוכות בעת התקבצות עולי הרגל בירושלים, וביאורה על ידי הלויים ‘המבינים את העם לתורה‘, ‘ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא‘ ( שם, 21 דוגמה אפשריתז, ח ) . שני המונחים, ‘מפורש‘ ו‘שום שכל‘ דורשים ביאור . לביאור הלכתי לאחד מחוקי התורה בנסיבות אלו היא הפירוש לדרך קיום חג הסוכות ‘ככתוב בתורה‘ ( שם, יד - טו ) , המלמד כיצד לקיים את המצווה הכתובה בויקרא כג, מ - מב בעניין ארבעת המינים והישיבה בסוכות . אבל יש מקרים שלשון ‘דרש‘ משמעה לימוד אחר, כגון ‘דרשו מעל ספר ה‘‘ ( ישעיה לד, טז ) בהקשר של הסקת מסקנות מתופעת טבע הנוגעת לחוקי הבריאה, או ‘לדרוש ולתור בחכמה‘ ( קהלת א, יג ) , כנראה בלימוד של משלי חכמה . הלשון ‘מדרש‘ אמורה במקרא בשמות שני ספרים : ‘מדרש הנביא עדו‘ ( דברי הימים ב יג, כב ) , ו‘מדרש ספר מלכים‘ ( שם, כד, כז ) , שעניינם דברים נוספים על אלו המסופרים בספרי המקרא, אבל אין בידינו לדעת מה הם . בספרות חז"ל נוהגים להבדיל בין מדרש אגדה למדרש הלכה, אף ששניהם בסיסם במקרא . האגדה מתאר...
אל הספר