פ ר ק ר ב י ע י [ 108 ] יביא איש על רעהו דבר לפני הרבים אשר לוא בתוכחת לפני עדים‘ ; וכאזהרה 13 לפני עדים נוקם הוא לנמנע מכך : ‘אשר יביא על רעהו דבר אשר לא בהוכח ונוטר‘ ( ברית דמשק טור ט, שורות 3 - 4 ) . מהוראות אלו עולה כי תוכחת בין איש לרעהו בלבד אינה יכולה להיחשב אזהרה במקרה שהמוּכח לא נעתר לה, ויש 14 הענשה אפשרית רק לאחר לה ערך רק בהליך של עדות, שאכן המוכח הוזהר . עדות מצטברת נגד המוכח ( ברית דמשק [ CD [ טור ט, שורות 16 - 23 ) , הליך 15 המבוסס על פירוש דברים יט, טו . השילוב בין הוראות בדבר הדרך המוסרית לתוכחת והסדרתה המשפטית 16 כפירוש לויקרא יט, יז - יח, ולמניעת עוול במשפט, כמצווה בויקרא יט, טו, ראוי לתשומת לב, שכן בכתבים אחרים מימי בית שני נהוגה הבדלה בין שני תחומים אלו . בן סירא כותב על ההיבט המוסרי בלבד של התוכחת בהמלצתו לקיים את מצוותה, כי ‘אין אדם שאינו שוגג‘ ( יט, 14 - 17 ) , ולכן ‘מה טוב הוכֵחַ מלרגז ומתוַדֶה מחֹסר יִמָנֵעַ‘ ( כ, ב ) . כלומר, די בתוכחת בין אדם לחברו כדי 17 להביא את המוכח להתוודות על חטאו ולהינצל מעונש ( השוו שם, כא, ו ) . כמו כן בן סירא בפירושו לויקרא יט, יז ...
אל הספר