הקדמה

פ ר ק ר א ש ו ן [ 24 ] בספרות היהודית הבתר – מקראית, ובכלל זה ספרות קומראן, תפיסת היסוד המקראית על הבריאה מתמקדת לעתים בתיאור ההשגחה של האל הבורא על כלל האנושות ( כגון בן סירא יז, א - כד ; מגילת מלחמת אור בבני חושך מקומראן [ מגילת המלחמה QM 1 [ טור י, שורות 12 - 15 ) , או בהשגחתו המיוחדת על עם ישראל ( בן סירא, יז, יא - טז ; מגילת המלחמה טור י, שורות 9 - 11 ) , וזאת לשם השגת מטרות דתיות, רעיוניות, או פוליטיות בסוגיות שהעסיקו את החברה היהודית או חלקים ממנה בימי הבית השני . לדוגמה, בספר היובלים פרק ב מבסס המחבר על סיפור הבריאה בבראשית א - ב, ג את חוק איסור כל מלאכה בשבת, ופירוט המלאכות שנעשו במשך ששת ימי הבריאה, אך שבתו ביום השביעי, שיועד למנוחה ולתהילה לבורא . תיאור זה משמש דגם לחוקת השבת 5 מעשה בריאת המאורות ביום הרביעי, לפי בראשית א, שנועדה לבני ישראל . יד, שיהיו ‘לאתות ולמועדים ולימים ולשנים‘, מפורש ביובלים ב, ט : ‘ויתן ה‘ את השמש לאות גדול על הארץ ולימים ולשבתות ולירחים ולמועדים לשנים 6 ולכל עתות השנים‘ . כלומר, בעל ספר היובלים מפקיע מן ולשבתות וליובלים, הירח את תפקיד סימון הזמנים . ...  אל הספר