נ ס פ ח 376 יותר, במכתבה של דיים לסלי וויטלי, מפקדת האט"ס הראשית בבריטניה . וויטלי כתבה בו כי כל יחידת נשים שתוקם באחת מהמושבות הבריטיות, תהיה חלק 26 באשר לפליטות, מהכוחות המקומיים ולא חלק מהגיוס הכללי לצבא הבריטי . כתבה וויטלי, כל אישה אירופית הנמצאת באי שתרצה לשרת באט"ס, תוכל לעשות זאת בתנאי ששכרה ישולם על ידי משרד האוצר הבריטי, כפי שנעשה עם בנות לאומים זרים שגויסו עד אז . כפי שכבר סוכם, ציינה וויטלי, שכרן של מגויסות פליטות ממאוריציוס שישרתו באי עצמו יהיה מחצית משכר המגויסות בבריטניה, ושכרן של אלו שישרתו במזרח התיכון יהיה שווה לשכר חיילות 27 האט"ס בבריטניה . בחודש מאי 1944 חזרה והעלתה המִפקדה בקהיר את השאלה האם אפשר 28 היא לגייס נשים "חסרות – נתינות" ואם כן, האם יוכלו לשוב לאי עם שחרורן . עדיין נזקקה לכוח אדם ולכן המשיכה ללחוץ על משרד המלחמה לגייס נשים ממאוריציוס ( מקומיות ופליטות כאחד ) . הרשויות הצ'כוסלובקיות במזרח התיכון תמכו מצדן בגיוסן . המִפקדה הבריטית במזרח התיכון לא ראתה מניעה בהתנדבותן לאט"ס, אולם היה קושי להעבירן לשם . הפקיד ברידג' ( Burridge ) ממשרד המלחמה חזר והתריע שגיוס...
אל הספר