תגובת היישוב

פ ר ק ר ב י ע י 170 בה" . באותה ידיעה נמסר גם על "אם אחרת, שבנה הבכור כבר נמצא בשירות הצבא [ . . . ] בעשר שנים עלתה על הסייג [ כלומר, גיל הגיוס ] : בת 55 היא . אך לשאלה ‘מה תעשי בצבא ? ' היא עונה בבטחון ובפשטות : אהיה כמו ‘אמא' . אדאג להם . אצחצח נעליים, אכתוב מכתב מפיו של פצוע . אטפל בהם כמו 71 בילדי, הרי אמא אני ! " . מאוחר יותר הופסק כמעט לגמרי פרסומן של ידיעות מסוג זה בעיתונים היומיים . ייתכן שהפסקת הפרסום נבעה מהוראות הצבא או מפנייה של מוסדות היישוב, עקב בעיות שהתעוררו במשפחותיהן של המגויסות, וכן בעקבות תלונות של בעלים שהגיעו ללשכות הגיוס ותבעו שלא לגייס את נשותיהם ללא הסכמתם . ייתכן שדבר דומה קרה גם לדיווח בעיתוני הנשים . "דבר הפועלת", לדוגמה, ציין בחוברת שיצאה כמחצית השנה לאחר תחילת הגיוס, כי "ישנן 72 נשים שלא הודיעו על מצבן המשפחתי, ואחוז האימהות קטן" . גם חוגים שונים ביישוב, כולל מגויסות לא מעטות, לא ראו בעין יפה את התגייסותן של האימהות לצבא . מעט מרגשות אלה אפשר ללמוד מספרה של חבס "בנות חיל" . בתארה את האווירה ששררה במחנה האימונים כתבה חבס : "טיפוס מיוחד היתה החיילת האם לבנים...  אל הספר