גיוס חובה או התנדבות

38ה מ ח ל ו ק ת ב י י ש ו ב ע ל ג י ו ס ה נ ש י ם ל צ ב א הדסה סמואל, יושבת ראש מועצת ארגוני נשים, צידדה בהוצאת צו גיוס חובה לנשים, וסברה שיש להרחיבו ולגייס גם נשים נשואות ללא ילדים, אף שהייתה מודעת להתנגדות לגיוסן בחוגים שונים ביישוב . היא שאפה שחיוב הגיוס לצבא יקבל עדיפות על פני שתי הפורמציות ( המסגרות ) האחרות — המשק התעשייתי והחקלאות . גם בבה אידלסון סברה כמותה . לפני פרסום הצו של חודש דצמבר 1942 נפגשו שתיהן עם יוסף גוריון ממרכז ההתגייסות ועם ד"ר דב יוסף, יועץ המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ששימש גם כראש המרכז, כדי לנסות ולשנות את נוסח הצו . אולם מאמציהן הושבו ריקם והצו פורסם בנוסח הנזכר לעיל . חנה לוין, קצינת גיוס בצבא הבריטי ומבוגרות קורס הקאדר, הביעה גישה שונה מזאת של הגייסות . במועצת ההסתדרות בחודש דצמבר 1942 אמרה כי "עד הצו יכולנו לבוא לנשים ולהשפיע על מצפונן ; מהיום לא נוכל לעשות זאת, שכן תהיה גושפנקא רשמית למשתמטות [ בגלל הסעיף בצו שלפיו אישה הממלאת תפקיד חיוני פטורה מגיוס ] " . לוין הביעה גם אכזבה אישית מעצם הצורך בצו גיוס לנשים באמרה "לא תיארתי לעצמי שהאשה בארץ – ישראל ...  אל הספר