254 | משה שוורץ, אורית דגני דיניסמן, אורי וובּר מבוא – מקומה של האידאולוגיה בתנועה הקיבוצית מקימי הקבוצות הראשונות עלו ארצה בימי העלייה השנייה חדורי מוטיבציה ציונית ונטיות סוציאליסטיות, אך פעלו מתוך גישה פרגמטית ובלא אידאולוגיה משותפת ( שפירא, ,1984 2009 Devine, ) . חלוצי העלייה השלישית נחלקו אף הם בתפיסותיהם בין חסידי הקומונה הארצית המשימתית והפתוחה לכול – גדוד העבודה וקיבוצי יוצאיו ( פז-ישעיהו, 2012 ) לבין חסידי הקבוצות הקטנות והסלקטיביות . החל במחצית השנייה של שנות ה- ,20 הם הקימו תנועות קיבוציות, שבמהלך השנים, בעיקר משנות ה- 30 ואילך, גיבשו אידאולוגיה קיבוצית כחלק של התנועה הציונית-סוציאליסטית . הדבקות של חברי הקיבוצים באותה אידאולוגיה מצאה ביטוי בפרקטיקה שלהם בתרומתם לקליטת עלייה, פעילות ביטחונית וחיי קומונה שוויוניים ביישוב, ובהמשך, בחברה הישראלית . מרכיבי האידאולוגיה הקיבוצית נשמרו למעלה מ- 50 שנה עם שינויי דגש על פי הנסיבות ובהתאם להתפתחויות, עד למשבר הקיומי שהתחולל בקיבוצים במחצית השנייה של שנות ה- ,80 כפי שיפורט בהמשך . מרכיבי האידאולוגיה כלפי חוץ כללו ציונות מעשית – התיישבות...
אל הספר