"אֲחִי הַצָּעִיר יְהוּדָה"

234 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ שמו ליהודה בן - ישראל ויינר . יהודה הלך בעקבות אחיו אהוד וכתב מאמרים כ"עיתונאי קטן" ( ע"ק ) להארץ שלנו כבר בגיל 10 . באחד מהם ( בשנת תש״ך ) הוא מזכיר אותו בפסקה הראשונה : בעלי החיים בחצרי / ע"ק יהודה ( בן ישראל ) ויינר, בן ,10 בנימינה בחצרי מצאו להם מקלט חתולים רבים . אחי אהוד חובב בעלי חיים, ובזכותו באו אלינו כל החתולים למיניהם . ראשונה הובאה 'יתומינקה', יתומה עלובה ועצובה אשר נדרסה למוות אחרי שבועות מספר . אחריה באה 'קיציבולה' העליזה, אך גם לה לא האיר המזל פניו . את הדור הראשון השלימה 'מיצי' שנפטרה ממחלה משונה . ( 1960 . 2 . 16 . 21 , 16 ) הדאגה והחרדה לבעלי חיים, שאחיו אהוד היה שותף לה, וההתייחסויות למוות, ליתמות ולביש מזל משקפות כמובן את קשייו של יהודה, היתום מאביו . יהודה ויינר הוצב בחיל השריון ונפל בפורט תאופיק בשמונה בספטמבר 1968 . מנור כותב את "אחי הצעיר יהודה" בסתיו של אותה השנה בעקבות שאלות שהעסיקו אותו והטרידו את מנוחתו : "האם אתה שומע ? האם אתה יודע ? " מנור מחליט להשאיר את מילות השיר בתיבת הדואר של המלחין ...  אל הספר