230 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ בֹּקֶר בַּחַרְצִית, בָּעֶרֶב כַּלָּנִית, וְכָל חַיָּיו רַק יוֹם אֶחָד, רַק יוֹם אֶחָד שֶׁל מֶשִׁי . בְּתוֹךְ עֲלֵי הַפֶּרַח, לָבָן חִוֵּר כַּקֶּרַח, רִחֵף פַּרְפַּר מִמֶּשִׁי רַךְ, כְּמוֹ חַי לָבֶטַח . שֶׁמֶשׁ כֹּה אָהַב, יָרֵחַ לוֹ כְּאָב, וְכָל חַיָּיו רַק יוֹם אֶחָד, רַק יוֹם אֶחָד שֶׁל מֶשִׁי . מִתּוֹךְ עֲלֵי הַפֶּרַח, לָבָן חִוֵּר כַּקֶּרַח, פַּרְפַּר בֶּן יוֹם מִמֶּשִׁי רַךְ עָף לָנֶצַח, נֶצַח שֶׁל פַּרְפַּר . נושא הנצח מתאים מאוד לשירה הרומנטית האנגלית, שמנור התוודע לה כאמור באוניברסיטה העברית במסגרת החוג לאנגלית בתחילת שנות השישים . נושא זה מוכר כבר מהסונטה מספר 18 הידועה של שייקספיר, העוסקת בהנצחתה של האהובה וביופייה דרך השיר . נושא הנצחיות מופיע גם באודה הידועה של ג'ון קיטס לכד יווני ( Ode to a Grecian Urn ) , ובה הנצחיות מקושרת עם קרח, ממש כמו ב"מות הפרפר" . אותו מוטיב של נצחיות הרגע מופיע גם בשירים הקנונים : Ode to a Nightingale של ג'ון קיטס ו - To a Skylark של פרסי ביש שלי . הפנייה אל הפרפר והאנשתו תואמות ...
אל הספר