האם: "בֵּין כּוֹחַ וְחֻלְשָׁה"

90 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ ניעור / וילד שפקח עיניו לתכלת קם' . והיא צלצלה אליי בוכה ואמרה לי תודה . כאילו השיר הזה סדק את התחושה שלה כל החיים שאולי זאת הייתה טעות, שזה לא היה המקום שהיא הייתה צריכה ללכת אליו ולהביא בו ילדים, ושאולי הייתה צריכה ללכת אחרי אחיה לאמריקה, ולא אחרי אבא שלי, כי הנה אני אומר, אחרי כל הצרות, תודה שהיא הלכה אחרי אבא ושאני נולדתי פה, והעיניים שלי פתוחות לשמש ולמקום שאני שייך אליו, ולא חשוב כמה הזהות שלי דפוקה ומיוסרת, אבל אני יודע מי אני ולאן אני שייך . זאת הייתה בשבילה איזו נחמה על שני האובדנים, שתמיד היו כרוכים אצלה זה בזה . ( מתוך לם, 2005 ) בשיריו המוקדמים של מנור, שנכתבו בשנות השישים והשבעים, מצטיירת האם כדמות כואבת, טרגית, שמשאירה בנפשו דימויים קשים של כאב, פחד ואובדן . כך למשל בשיר "עץ התות", שנכתב ב - ,1969 מנור כותב שני בתים המתארים את ילדותו . השיר מבוסס על עץ התות שגדל בגינת ביתו ושבני המשפחה והשכנים נהגו לטפס עליו ולאכול מפרותיו, עץ שהיה משמעותי מאוד בילדותו של מנור ובחיי הילדים שחיו בשכנות לו . לשיר מבנה של שני...  אל הספר