״הַיָּמִים הַיְחֵפִים״ : מויינר למנור | 41 הביאו לפרידה בין אוהבים לחברים . היחס בין שלוש הקבוצות האלה התאפיין בחשדנות הדדית, כאשר החיץ המשמעותי ביותר ניכר ביחסים שבין מזרחים לאשכנזים . לאורך השנים הצטברו מתיחויות רבות בין הקבוצות, כפי שהן מתוארות בספר על תולדות בנימינה ( עברי - הדני, 1957 / 2002 ) . מול אותם שסעים ניצבו האידיאולוגיה של כור ההיתוך והצורך להתאחד מול הקשיים הרבים – מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט ( 1936 - 1939 ) והקשיים הכלכליים והחרדות שהביאה עימה מלחמת העולם השנייה . בבית הספר, המנהל אפרים דרך, הנהיג את אידיאולוגיית הממסד המקובלת באותה עת של "כור ההיתוך" . מהראיונות שערכתי עם כמה מתלמידיו עולה כי למרות האידאולוגיה שררה תחושה של יחס מועדף מצד ההנהלה והמורים כלפי הבנים ממוצא אשכנזי לעומת ילדים שהגיעו מבתים לעולים מארצות ערב ובנות מכל העדות . המנון בנימינה המנון בנימינה, שאהוד ויינר וחבריו ידעו בעל פה, מבטא את הלך הרוח במושבה ואת האידיאולוגיה השלטת בשנות הארבעים והחמישים . את ההמנון "הורה לבנימינה" כתב מרדכי הוניג לחגיגות שלושים שנה למושבה ב - ,1952 כשאהוד היה בן 11 . הנה כמה שורות...
אל הספר