34 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ ילדים בסדר גמור ( 2018 ) מתארת חנה יבלונקה את הביוגרפיה הדורית של ילידי הארץ שנולדו בין השנים 1948 ועד 1955 כ"ניסיון מתמיד לרצות את הורינו ואת המדינה" ( עמ' 2 ) . מנור, אומנם נולד ב - ,1941 אך מתאים היטב לתבנית זו . כך למשל בשיר "ללכת שבי אחרייך", שכתב עם נורית הירש ב - ,1974 הוא מבטא את הזדהותו המלאה עם החלום הציוני והגשמתו בגופו שלו : לָשֵׂאת חֲלוֹם מִבֶּטֶן, מִדּוֹרוֹת, לִשְׁאֹל בַּאֲבִיבַיִךְ נֶחָמָה . לִחְיוֹת עַל פְּנֵי וּבְתוֹכֵי הָאֲדָמָה הַנּוֹרָאָה וְהַיָּפָה הַזֹּאת . במילה "נוראה" יש כדי להעיד על יחסו המורכב של מנור למולדת . בהשפעת החמלה כלפי החלש בכלל, ומיעוטים בפרט, ובשל השפעות התרבות המערבית שוחרת השלום של שנות השישים והשבעים, התגבשה אצל מנור התנגדות נמרצת למיליטריזם ולמלחמה . תחושות אלו יצרו אצלו לעיתים תכופות מאבק פנימי בשאלות הצדקת המלחמה ושליחת בחורים צעירים לקרב . קונפליקט זה בא לידי ביטוי בשירים כמו "הביתה" ו"אין לי ארץ אחרת", שנכתבו כתגובה לכאב על החללים הרבים של מלחמת לבנון ולתחושה שאלה קורבנות שו...
אל הספר