״רַק מִלָּה בְּעִבְרִית" : שמונה מאפיינים לשיריו של אהוד מנור | 13 במודעות של ה״אני הלירי״ . בזמר העברי, שמנור גדל עליו, היה מקום מועט מאוד ל״אני הלירי״ ; יתר על כן, מרבית שירי האהבה מושרים בגוף ראשון רבים ( סרוסי ורגב, 2014 ) . כך כתב אהוד מנור על התקופה הזאת : ברבים מן השירים העבריים שגדלתי עליהם רווחה הכתיבה בגוף - ראשון רבים : אנחנו, כולנו, עלינו, בנינו, ואפילו אהבנו . אפשר, כמובן, להצביע גם על שירים בגוף - ראשון יחיד, אבל אלה מעטים יחסית . שיר הזמר העברי האישי החל לפרוח רק לקראת סוף שנות השישים של המאה הקודמת, בין השאר בהשפעת בוב דילן, ליאונרד כהן, הביטלס, הדלתות, ג'וני מיטשל, פול סיימון ואחרים ; אך לא פחות מהם קידמו את המהלך הזה הבקיעים הראשונים שניבעו, בעקבות מלחמת ששת הימים, בחומת ה'אני' הישראלי - הקולקטיבי . ( ,2003 עמ' 22 ) בתחילת שנות השבעים המוזיקה הפופולרית בארץ מאופיינת כאמור בפיצול בין הזמר העברי הישן - שבו הפזמונאי, המלחין והמבצע הם יוצרים נפרדים, לבין הרוק הישראלי בסגנון ה - singer – songwriter - שבו היוצר מבצע ומלחין את שיריו, או שאלה נכתבים במסגרת של הרכב ושיתוף פעול...
אל הספר