6 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ אני רואה בספר הזה ניסיון להבין את אבא על המכלול שבו - ילדותו, הקונפליקטים שליוו אותו, ההשפעות התרבותיות עליו . זהו תהליך של התקרבות, אך בה בעת גם של התרחקות . מלאכה של פירוק והרכבה . בהקדמה אישית זו אני קוראת לו "אבא", אך לאורך הספר אכנה אותו "אהוד ויינר" או "אהוד מנור" בהתאם לביוגרפיה, ועל פי רוב - "מנור" . דווקא אחרי מותו נדמה לי שאני מכירה את אבי טוב יותר מאשר אי פעם . ההתרחקות הזאת, באמצעות העין האקדמית, מאפשרת לי להבין את נרטיב הזהות שלו, את יצירתו ואת חייו . אבא שייך לדור הראשון של ילידי הארץ, דור שעל כתפיו משא כבד - עתיד המפעל הציוני . את המשא הזה הוא נשא בלב אוהב, אך גם כבד ומפוצל . אני שואבת את השראתי מבנים או בנות שערכו מחקר וכתבו על הוריהם או סביהם והוסיפו נדבך משמעותי להבנת דמותם . מכיוון שתחום התמחותי הוא ספרות ויקטוריאנית, הדוגמה המובהקת ביותר העומדת מול עיניי היא של האלאם טניסון, בנו של המשורר האנגלי בן המאה התשע עשרה, אלפרד טניסון . למרות התנגדותו של האב לכתיבת ביוגרפיה, הבן מנסח ביוגרפיה נרחבת על אביו, ו...
אל הספר