18 ח'אולה אבו בקר בירדן ובן נוסף בגדה המערבית . את אבי, אשר ראה במשפחתה של אמי את משפחתו הוא, פקדו בחגים רגשות קשים, ואלה הועצמו בשל הנתק שלו מקרובי דם אמתיים במקום מגוריו . הברכות של קרובי המשפחה לחג נשאו אופי של האשמה של המדינה הצעירה וניחומים לעתיד טוב יותר ( ’ كله من إسرائيل ! الله يلم الشمل ويرجع الغايبين ‘ ) , הכול הושלך על ישראל, והובעה התקווה שאלוהים יאחד את המשפחות ויחזיר את הפליטים . כך, כל שנה בילדותי הייתה למדינת ישראל נוכחות מכאיבה במשפחתנו בחגים . כל אחד מהוריי עקב אחרינו הילדים בדרכו שלו והדגיש ערכים והתנהגויות אשר רצה להטמיע בנו, ושניהם דאגו שלא לבטל זה את דברי זה . כך עיצב הרצון המשותף של שני ההורים את מטריית הערכים שתחתיה גדלנו ; לפי ערכים אלו גדלנו והתחנכנו, חיינו את חיינו ונדרשנו להגיש דו"חות להורינו מפעם לפעם ; לא יכולנו לצעוד ולו צעד אחד בלי לקבל רשות קודם לכן מההורים, לא עבר יום אחד בלי שהורינו עקבו אחרי התנהגותנו בבית, בבית הספר ובמסגרות החברתיות השונות . לא דמיינו לעצמנו שנוכל יום אחד למרוד בהם או אפילו להסתיר מהם פרט כזה או אחר . בעיר הקטנה שבה חיינו, עכו העתי...
אל הספר