שכן החברה מחזירה לפרט הרבה יותר מכפי שהוא יכול לתת לה או להשיג בכוחות עצמו . נימוק זה מאבד מתוקפו במצב מלחמה, שכן הפרט הנופל במלחמה תורם לחברה את היקר לו מכול, את חייו, ללא אפשרות שהחברה תפצה אותו על כך . ואכן, בבסיס הביקורת על התיאוריה הזו ניצב הרעיון כי מלחמה אינה מן ההכרח, ועל כן, כבר מימי קדם ניתן ביטוי לתקווה כי אין במלחמה כל הכרח : ייתכן גם ייתכן מצב חברתי שבו יגור זאב עם כבש . אמנם מעטים ביותר דגלו בתקווה זו, אך היא עשתה רושם עצום . כיצד אפוא נוכל לממש את חלום השלום העולמי ? הוגי דעות שונים העדיפו לדון בשאלה זו על פני השאלה : כיצד נוכל בינתיים לכלכל את מעשינו בתבונה במרחב חברתי שהוא פגום ומעוות ? במאה ה ‑ 20 חלו שינויים רעיוניים מרחיקי לכת באשר למהות הקונפליקט והיחס אליו . מובילי רעיונות אלה הם בין השאר הסוציולוג גאורג סימל ( Georg Simmel ) והפילוסוף קרל פופר ( Karl Popper ) . סימל אמר כי קונפליקט הוא בלתי נמנע ונדרש ללמוד לחיות איתו ; פופר אמר כי הניסיון ליצור חברה שבה ייעלם ניגוד העניינים בין החברה והפרט הוא כמו הרצון ליצור גן עדן עלי אדמות ; ניסיון זה יביא לגיהינום כאן ועכשיו...
אל הספר