פרק שבעה־עשר: נקודת־ראות התפתחותית

1004 תוספות : מסד וטפחות המכוון בלשון יומיום מצוי היה בשירת אבות ישורון מראשית דרכה, והוא נמשך בה לכל אורך יצירתו . בבואנו לקבוע את ראשוני המחדשים, יתברר תמיד כי נמצא מי שקדם להם . אף על פי כן, אין להתעלם מן התנופה המהפכת של משוררים דוגמת יהודה עמיחי, שעשה את השניעה ( טרנספוזיציה ) לדרך-המלך בשירת התקופה המאוחרת יותר, אמיר גלבע שפרץ בקבצים 'רציתי לכתוב שפתי ישנים' ו'איילה אשלח אותך' את אפשרויותיו של השיר הזורם, ואת אבא קובנר כמי שפרץ דרך אל החלל שמסביב למילות השיר . מבין הצעירים יותר אין לפסוח על נתן זך כמתמרד ראשי נגד הצורות הסגורות ועל דוד אבידן כסולל דרך להיתול . ובין משוררים מאוחרים יותר, ראוי להזכיר את ארז ביטון ואהרון אלמוג כראשוני הפונים לדרך של המחשת-יתר . קיימות גם פריצות הדרך של קבוצות במסלולם האישי, ההופך נתיב לרבים . קבוצת המשוררים המחפשת את המהות הדו-שורשית ( גולה וישראל ) בשירה : איתמר יעוז-קסט, ועִמו יעקב בסר ואחרים, תרמה להתייחסות האינטנסיבית לשואת אירופה בכלי הבעה חדשים, מצויים חידושים רבי-עניין בדרכם של יחידים . עוזר רביו שינה תבניות של מילים על ידי חלוקתן, צירופן המי...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד