פרק שלושה-עשר : "סרגל" ו״יתד" 995 הפנייה אל הפרט במקום אל השלם עשויה להביא להעמדת השיר כולו על עיקר אחד בלבד, להתנסחותו בקיצור נמרץ כהרהור מרוכז . כך, למשל, בשירו של יוסי הדר, "איש שם את עיניו" או בהגשת השירים כמכתמים המבטאים תמצית של הסתכלות רעיונית, מבלי להזדקק למסכת נרחבת של דימויים ותמונות, כך בשיריו של עודד סברדליק, או התרכזות בתמורה אחת, חריפה, בעלת איכות סמלית, כמו בשירהּשל שולמית אפפל, "חיה רובצת והיא שקטה כמו מוות״ או בשיר-תמונה של דוד רוקח, ״אתה הצל״ : קַיִץ בְּגוּפְךָ . קַיִץ בְּמֻשְּׂאֵי הַשִּׁיר הָנֵף אֶת הַצֵּל כְּחֶרְמֵשׁ : אַתָּה הַצֵּל השיר מתכווץ, מתרכז ומתמצה באחת : תמונת כליה דחוסת סמלי מוות וזכרי חידלון : הקיץ, הצל, מלאך המוות נושא החרמש, ודְבר נתן הנביא לדוד בפרשת אוריה : אתה האיש . קיטוע השיר על ידי פיסוק מודגש, בניגוד ל״הזרמת" השיר על ידי ביטול סימני הפיסוק, מביא אף הוא להעדפת מבנה המצטרף מחוליות על פני המבנה החותר אל האורגני, השלם . זאת במיוחד כאשר הנקודה כסימן פיסוק מופיעה בגוף הטור ולא בסיומו . כך, למשל, בשיר "ליל חורף" של דוד רוקח וברבים משיריו האחרים . אם ל...
אל הספר