פרק עשירי : הקינה המופשטת 987 וּבַחוּץ עָלוּרֵיחוֹת חֲזָקִים שֶׁל קַרְקַע וְיָדַעְתִּי : תָּמִיד בְּגֶשֶׁם כָּזֶה יַחֲזֹר וּמָה אֲסַפֵּר לוֹ מָחָר, אוֹ בְּעוֹד שָׁנָה אוֹשָׁנִים, הצבת הקינה על בסיס סוריאליסטי-אפוקליפטי מציינת את שירו של משה סרטל וכן חלק משיריה של רבקה מרים . שעה שהיסוד האישי נעלם לחלוטין ומדובר באופן מובהק בכל אדם, אנו ניצבים מול הקינה המופשטת, שהכוללות הרעיונית היא תכליתה . לציור מחזוריות החיים והמוות לא תהיה מטרה של נחמה אלא של הארה . המונח "קינה" עשוי להיעלם ולהתחלף בכינוי ז'אנרי אחר, כמו בשירו של יאיר הורביץ "אגדה חובטת בתריסים את המוות" . אך היסוד הקינתי יישאר משום עוצמתו החזקה של המוות כנושא השיר, ובשל אווירת ההספד, המלווה את טורי השיר . עתה הספד על חיי האדם, כל אדם, באשר הוא — החיים, כל החיים המיועדים לגמר באשר הם . להפשטת הקינה מגיע השיר גם כדרך של הסבה מן הדמות המוחשית לספירה הקשה יותר לתחושה, כמו בשירו של טוביה ריבנר "אחותי", שבו מתרכזים הדימויים מסביב למונח "באוויר", ואילו האחות הקטנה המתה מופיעה בסיום מערכת הדימויים שלא נקשרה במישרין לדמותה או בדרך של הסמלה...
אל הספר