פרק תשיעי : שירי קינה 985 להפיק מ״בעל השם" . בצורה אירונית מתנסח הצירוף המסוים לכולל בשיר ״מות אמי״ של ט . כרמי : מות האם הוא בגדר "דברים שאדם אינו שוכח כל ימיו" . נמצאת הנוסחה הכוללת מתלווה אל המסוים ומעידה עליו דרך הדגשת אי היעלמותו של הצער האישי המוגדר, המתחייב ממות האם ; וכן בשירו של משה בן שאול "אמי", המשורר על מות האם בנוסח הקינה המכפילה את קריאות השבר : "הגוף הקר . הגוף הקר" . הציורים המפורטים, המוחשיים של האם : "וחוזרת בשבת : געגועי חלה ושום / ופלפלי הזעתר" נסמכים לפרשת הבריאה : "ויכולו השמים והארץ" . המוות נקשר בחילופים של בריאה ומנוחה, יצירה והרס כחוק היקום כולו . וכך בשירו של ראובן בן-יוסף, "לפרומקה ז״ל", המצרף ציורי רקע מפורטים : ורשה, התיאטרון, המוזיאון, גיצים מחוט הטרמואי ( רכבת רחוב חשמלית ) , לנוסחת ההשלמה עם מעשה האלוהים . השיר שם בפי גיבורת השיר את המשפט : "ברוך ה׳ יום יום", וכהד משלים צריכה להדהד נוסחת צידוק הדין מתוך ספר איוב וממנהגי אבלות של כל בית ישראל : "ה׳ נתן ה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך" . הזרימה מן המופשט אל המוגדר וחוזר חלילה הופכת לנוסחת ההבעה גם בשירו של בנימין...
אל הספר