פרק חמישי : מובאות 971 אנו "מנתחים" את השיר ומגלים את מובאותיו . השיר המאוחר יותר חוזר, לכאורה, מצד השימוש במובאות לפיוט או לשיר ההשכלה . הוא מציב פסוק או חלק הימנו מתוך מטרה שנזהה אותו בלבושו המקורי . יתרה מזו, השיר עשוי להיות רובו ככולו מעשה פיתוח של הפסוק . הדוגמאות מתוך שירי נתן זך או דוד אבידן הן מרובות וידועות . מקום נכבד לפסוקים ניתן כמעט על ידי כל משורר המכבד את עצמו, אולם קיים שוני מכריע בין הופעת המובאה כאסמכתא ובין הופעתה המאוחרת בשירת התקופה המאוחרת . האסמכתא שומרת על עקרון ההשתקפות, ואילו בשיר המאוחר מתקיים עקרון המשחקיות . המשורר לוקח את הפסוק לא מתוך קבלת עוּלו, אלא כבן-חורין לשחק בו ובמילותיו . במשחק יכול להופיע הפסוק כשלם, ולאחר מכן להתפרק לחלקים ולחלקי חלקים . מתגלה כוחו של המשורר לעשות בפסוק כחפצו וככל העולה על רוחו . כמו ביחס לעלילה, כך גם ביחס למובאה . בשיר המאוחר, המשורר הוא העיקר ולא חומרי היסוד שבהם הוא משתמש . נמצא כי בשעה שהמובאה מופיעה כאסמכתא, היא תורמת לשיר רעיון מוצק מן המקורות ומוסיפה להתרשמותנו מן השיר כמוחשי, כאחדוּת אחת רעיונית וצורנית . ואילו בשיר המא...
אל הספר