962 תוספות : מסד וטפחות בשירים שפניהם "מגויסים" : קריאת תיגר נגד סדרי קבורה של חברה-קדישא ( "משאלה", מאיר ויזלטיר ) , בקשת ירושלים אחרת, משוחררת ממתח של דורות וקנאות לאומית-דתית ( "מבט לעבר ירושלים", נעים עריידי ) , ציפייה ליחסים אחרים בין ערבים ליהודים ( "נחליאלי מניע קליפת אבטיח", יאירה גינוסר ) , אולם אין אלה שירים של פולמוס ומלחמה נוסח שירת ההשכלה, השירה הלאומית של ביאליק, אורי צבי גרינברג, נוסח "מסדה" של יצחק למדן או הימנוני המחתרות, הדיהם והדי-הדיהם . ההתגייסות היא פרטית ומצומצמת יותר . המשורר מופיע כשליח עצמו ולא כשליח ציבור . סימני ההיכר של שירת התקופה שלאחר קום המדינה, כמי שעוברת מצורות סגורות לצורות פתוחות, וכן הארשת המיוחדת שלה במעבר משגב או פתוס לשיר שהחירות האישית קובעת את הארשת האירונית שלו, נדונו בהרחבה בספריי ״השיר החדש : סגירות ופתיחות״, ״השיר החדש : משגב להיתול" . במבוא זה, המטרה היא לבחון את השירה שכוּנתה צעירה מתוך נקודת מוצא של מעבר ממוחש למופשט, תוך הזדקקות למונחים המזכירים את התמורה המהותית שנתחוללה באמנויות הפלסטיות . אף כאן מדובר, כמו בעניין השגב וההיתול, בתכונ...
אל הספר