פרק עשירי: התרה של התשתית

912 תוספות : מסד וטפחות אָדָם לְעָמָל יֻלָּד . יֻלָּד לְעָמָל . אָדָם יֻלָּד לְעָמָל יֻלָּד . אַל תִּירָא . וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּעוּף . יַגְבִּיהוּבְּנֵי רֶשֶׁף . וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּעוּף יַגְבִּיהוּ . אַל תִּירָא . 1 מדגימים אופן שימוש בתשתית המקראית,שני שירים אלה של זך שהיה לאחד מסימני ההיכר של השיר המאוחר . המשורר נוטל פסוקים ( בראשית ב, יח — בשיר הראשון ; תהלים קג, טו ; איוב ה, ז — בשיר השני ) וכאילו משתעשע עמם כאוות נפשו . מובן מאליו, כי לא מדובר בשעשוע ריק מתוכן . על כך יעידו צירופי המשנה הקיימים בכל שיר . בשיר הראשון מצטרף לפסוק עיקרו של הרמב״ם בדבר ביאת המשיח : "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה, אחכה לו בכל יום שיבוא" ( עיקר י״ב ) . בשיר השני מצטרף הפסוק : "אל תירא עבדי יעקב" ( ישעיהו מד, ב ) לכל אחד מן הבתים . מתחת למסווה הקליל פועלים, אפוא, צירופים וצירופי-צירופים כדי ליצור תבניות מילוליות בעלות משמעות . כך קיימים בשני השירים שני קטבים : הפסוק המקורי והפסוק המצטרף, והם יוצרים מעין פונקט וקונטרה-פונקט . הקוטב האחד יוצר תחושה קיומית של ...  אל הספר