פרק חמישי : המשמעות 851 ידוע לנו . במקרה זה הקושי בהגדרת השיר נתון בהקשר, שהוא צִדהּהסמוי של האלגוריה . בנוסח מכליל אפשר לומר, כי השיר המסורתי חותר למגע שלם בינו ובין הקורא . הוא מנסה להגדיר את משמעויותיו על ידי הצבת השיר בתוך הקשר ברור ועל ידי שימוש במילים שאינן מעוררות ספק לגבי כוונתן . מילותיו של הנביא ( ישעיהו א, כג ) הן חד-משמעיות : שָׂרַיִךְסוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹאֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם . ההקשר אף הוא ברור : "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּבֶן-אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם" ( שם א, א ) . שומעיו של הנביא בשעתו ידעו היטב את מלוא ההקשר, שכן דֻּבַּר על דברים שקרו באותו זמן . אף דברי נבואה לעתיד, להוציא האפוקליפסות, נאמרו בלשון מובנת ומתוך הצגת ההקשר . הקושי בעמידה על משמעותם של שירים מן הפיוט או מתוך שירת ספרד הוא לרוב קושי של פיענוח הצופן, אבל ההקשר נתון בבהירות . פירוש הצופן, שמצד המשורר לא נועד להיות נעלם, מבטיח קומוניקטיביוּת מלאה עם הקורא . כאשר נדע, למשל, כי כל מילה בפיוט מושתתת על "רמז" מ...
אל הספר