פרק שישי : היתול אלים 679 המילה "היתול" לפי מקורה מכוּונת יותר לציון צחוק שאינו תמים, שכוונתו לפגוע . השורש ׳התל׳ הוּתר לשימוש גם בתחומי הצחוק התמים או הנוח, כך במילים "מהתלה", "דברי היתולים" . ניתן אפוא כיום לדבר על היתול במונח כולל, שהשימוש בו מתפצל לצחוק שאינו בא לפגוע ולצחוק שנועד להכאיב . תהליך דומה אירע ביחס למונח "פרודיה", שניתן להשתמש בו לשני כיוונים : יצירה שבמרכזה חיקוי דפוסי הבעה קבועים למטרות של בדיחוּת דעת וחיקוי של דפוסים כאלה מתוך כוונה להוקיעם ולעשותם לצחוק . ואף המילה "אירוניה", שוב אין קו תחום ברור בינהּובין הומור, כאשר להומור יש מטרות נינוחות, ולאירוניה יש כוונת הלעגה . מדובר על אירוניה שייקספירית, והכוונה איננה לאותו סוג של צחוק המאפיין קומדיות כמו 'טרטיף' או 'גם הוא באצילים' . ההיתול האלים, בשל יעדיו הפולמוסיים או המלחמתיים, הוא תָּחוּם . הופעתו בשיר תחתום את התבנית הפיוטית כולה שבּה הוא מופיע . אכן, שיר ההיתול האלים בשירת ההשכלה העברית מוגדר ביעדיו ובנוסחו . שיריו הפולמוסיים-מלחמתיים של יל״ג דוגמת "קוצו של יוד", "אשקא דריספק", "ושמחת בחגך", "שני יוסף בן שמעון", הם...
אל הספר