פרק רביעי : תמורות אצל משוררים 657 ב . התפלגות שירת רטוש למרות גווניה המרובים של שירת רטוש, נוכל להבחין בה שתי חטיבות עיקריות . החטיבה האחת היא בעלת צביון אקסטטי או פתטי, הקול הדובר בה הוא נאיבי, מתמכר באופן מוחלט לגיבורי שירו . התעצמות השיר אינה נגרמת מחמת העיסוק באלילים, במיתוס, אלא משום התקשרותו לתופעות- על, ועניינו בהצגת מהויות שזיקתן לזמן ולמקום, לדמות ולאירוע, איננה מפקיעה אותן ממשמעות החובקת זמנים, מקומות, ומציגה כל אדם על גורלו, אהבתו, ראשיתו ואחריתו . לשון השיר היא גבוהה, נלהבת, ויש בה מילים ארכאיות . החטיבה השנייה מגלה ׳אני׳ בעל מהות שכלתנית, המְשַׂחֵק בחומרי הבעתו . לשון השיר היא פשוטה, מבקשת להופיע כילידית ( צברית ) , אוצר מילותיה מקובל, ההיפעלות שמעוררים שירי 'חופה שחורה', 'בארגמן', 'יוחמד', היא בתחומים הרגשיים . מעין שיכרון מאגי מועתק מן השיר למי שמאזין לו . ההיפעלות שמעוררים שירי 'צלע', 'שירי חשבון', 'שירי ממש', ו'שירי פֶּרֶט' היא אינטלקטואלית . מצוי גם השוני שבין הלך רוח טרגי שמעורר ה"אני-הכפוּת", שגורלו נגזר על ידי כוחות מבחוץ, המצוי בשירים הראשונים, ובין הלך רוח קומי ...
אל הספר