פרק ראשון: אורי צבי גרינברג — שיר־אש־דת־כיסופים

426 תוספות : מסד וטפחות תדיר את בשׂורתו . יסוד הלהט והאש מציין את ההתחברות שבין אירוע התקופה לכלי ביטויהּהנבחר . אש מזמרת אש . אכן, העיון בתורת השיר של אורי צבי, כפי שנתנסחה במסה ובפיוט, מגלה את חתירתה הנמרצת לנסח את שליחותה האחת, החד-משמעית, של השירה, להיות בת-קול של הזמן הלאומי בפיו של שליחהּהנבחר . אולם מצויה גם ההתבוננות, שמקורה בחילופי הרגשה ובתוספת לקח . את הביטוי המרוכז ביותר לתפיסתו הפיוטית של אצ"ג משמיע לנו, 5 לקחהּשל האידיאה בתפיסתכידוע, הקונטרס 'כלפי תשעים ותשעה' . האמנות של המשורר וחוקתה הקבועה מצוי במניפסט זה . ברם, את ניסוחיה המגוּונים של תורת השיר של גרינברג עלינו לחפש בשירתו . הקונטרס, כפי ששמו מעיד עליו, בא להתריס נגד דרכם של הרבים . קשה לדעת נגד מי במיוחד כוּונו חיצי ההתנגדות . למדן ושלונסקי משלימים את המשולש האקספרסיוניסטי של השירה העברית בימים ההם, שגרינברג הוא 6 טשרניחובסקי הוא אמנם בעל הסונטה, הצורה שספגה את מנת הזעם בסיסו . העיקרית מפיו של גרינברג . אך את טשרניחובסקי, ביחד עם שניאור ויעקב כהן, ראה אצ"ג כנציגיה של הקלאסיוּת הנעלה . כלומר, נקבע להם מקום נבדל, של בע...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד