242 פרק שני שלב זה מאופיין בתסכול הדרגתי מתון, בפער בין הצורך לבין מילויו ובוויתור הדרגתי של התאמה מושלמת לצורכי התינוק . ברווח שנוצר בין הצורך לבין מילויו מתפתחת הפעילות המנטלית של התינוק, בעזרתה הוא מסוגל לשאת את חסרונותיה של האֵם ( למשל, לדמיין אותה, לאחוז בחפץ מעבר שמזכיר לו אותה ) . הכישלונות של האם נובעים מהיותה אנושית, ועל בסיס הטעויות שלה ותיקונן נוצרת תקשורת של אהבה עם התינוק . ויניקוט דיבר על יכולתה של האֵם להיות היא עצמה ולטפל בתינוק בטבעיות . מתוך כך זוכה התינוק בתחושה של עקביות, וגם תחושת ה"להמשיך להיות" ( going - on - being ) נשמרת, מכיוון שהוא זוכה לטיפול של מי שבעצמה "יכולה להמשיך להיות" ( ויניקוט,9002 / a 1963 , עמ' 282 ) . כישלונות יומיומיים קטנים מצמיחים, ואילו כישלונות בהחזקה פוגעים בהתפתחות ומחריבים את התקשורת ( ריק, ,2009 עמ' 277 ) . בשלב זה מתחיל התינוק להבחין בין אני ללא-אני : התסכול המתון של האֵם מביא לידיעת התינוק את עובדת נוכחותה וקיומה מחוצה לו, וכך מתאפשר לתינוק להתחיל להכיר באחרוּת שלו ולהתחיל ללמוד את מגבלות המציאות . ויניקוט אומר ש"היכולת ליהנות מלהיות ל...
אל הספר