478 פרק ע ש ר י ם ואחד מן הראוי להדגיש שמאמר זה, ואף כל המהלך ההיסטורי שאני מנסה לשחזר, ייסוב על החשיבות של הלימוד ושל היחס אליו – הנע בין המאמץ הקוגניטיבי, תהא מטרתו אשר תהא, לבין הגשמת הרוחניות, תהא מהותה אשר תהא . הנושא העומד לדיון הוא אפוא הלימוד כתנאי מוקדם הכרחי, כזָרָז וכאמצעי שימור לרוחניות . מכאן שהמונח "בעל תלמוד" איננו מציין אדם שומר מצוות, בניגוד לאדם המקל ראש במחויבותו הנורמטיבית- ההלכתית ושומר אמונים לתפיסה אנטינומיסטית המעוגנת במניעים קוגניטיביים או אֶקסטטיים . אין אנו עוסקים בנטייה מיסטית, המזלזלת בטקסים חיצוניים ומתענגת מדרך רוחנית צרופה של הזדהות דתית ; או בנטייה פילוסופית, הטוענת שהעילית האינטלקטואלית רשאית לוותר על קיום המצוות אם תגיע לידי הבנה פילוסופית- טלאולוגית של המצוות ולתפיסה שכלתנית של המסורת . לדידנו, המונח "בעל תלמוד" משמש לציון מי שמחויבותו האינטלקטואלית נתונה בראש וראשונה – ולעיתים אך ורק – ללימוד התלמוד ומכלול הספרות המסתעפת והולכת ממנו : הספרות הבתר-תלמודית הענפה . הוא מעדיף לימוד זה על מחקר פילוסופי או קבלי, ועומד על כך שלימוד מסוג זה לא זו בלבד שהוא ...
אל הספר