פרק עשרים: דת והלכה

464 פר ק עש רים לפרטיה, אינה מסוגלת בכל עת לשקף, לסנן או להמריץ כוחות ומניעים רוחניים פנימיים ונזילים . ברם, מערכת המבקשת לשמור על חיוניותה חייבת לעשות כן . 4 אם ההלכה היא אמצעי למימושן ולפיאורן של נורמות מוסריות, של חוויות היסטוריות ושל הנחות יסוד תאולוגיות, אזי הסתגלות חיצונית צריכה להיות מודרכת על ידי רגישות ורוחניות מבפנים . הרמוניית המתנגשים ( concordia discordantium ) 5 הזאת – נבואה וחוק, כריזמה וממסד, מצבי רוח ואמצעי ביטוי, תדמית ומציאות, פעולה נורמטיבית ותפיסה אינדיווידואלית, הגדרה אובייקטיבית ואֶקסטזה סובייקטיבית – היא מהותה האמיתית של ההלכה ומימושה המושלם . ואולם, יחס הרמוני זה בין ההלכה לחוויה, יחס של הפריה הדדית, איננו נמצא תמיד בהישג יד . מסיבה זו לא עומדת במוקד ההיסטורי והרעיוני של הסיפור סינתזה הגליאנית רוגעת אלא מאבק איתנים הרקליטי . 6 כשהחיפוש העיוני השואף לרוחניות דרך מושגים פילוסופיים, מיסטיים או פּייטיסטיים, נדחק לקרן זווית, היקרותם של דפוסי התנהגות מנוונים מעוררת ניסיונות להחזיר את האיזון האידאלי : לדאוג לכך שהעשייה תהיה מחושבת ומכוונת, שהפעולה הדתית תבטא ואף תניע ...  אל הספר