241 הלכה ומוסר ב"משנה תורה" היינו מצפים למצוא אותם . נציין כיצד הממד המוסרי זכה להרחבה, בתחומים שונים אך מוגדרים היטב של ההלכה, שבהם לא היה לכאורה שום צורך לחזק את המסר האתי . חלק גדול מן הממד הזה מתאפשר הודות לפרשנות התכליתית שנתן הרמב"ם להלכה על פי קטגוריות מוסריות ואף נובע מפרשנות זו . א אמירה זאת מחייבת הבהרה, ולשם כך נעמוד בקיצור על עצם מושג הליבה, דהיינו נושא התכליתיות, ועל העיקרון המתודולוגי הנלווה אליו – תפקידה של הפרשנות . ידוע שהרמב"ם שלל את קיומה של תכליתיות בהקשר של הקוסמוס . שלילה זו היא אחד ההיבטים של ביקורתו על האנתרופוצנטריזם, התפיסה הרואה את האדם כמרכז היקום . ואכן, הטלאולוגיה ( הגישה התכליתית ) האנתרופוצנטרית לא התאימה לתפיסתו של הרמב"ם ולא הלמה את שיטתו . לדעתו, אף שניתן להבין ולתאר את פעולות הטבע : "אין טעם, בדרך כלל, להציץ אל מאחורי הדברים עצמם לשם גילוי סיבות ראשוניות 3 הייתה לרמב"ם 2 אף שהכיר בכך ש"לאדם בטבעו תאווה לבקש התכליות",למציאותן" . נטייה להתרחק אף מן הנטיות הטלאולוגיות של אריסטו : " . . . מותר להשתמש בהסברים תכליתיים ולראותם כבעלי תוקף בתחום החקירות של מ...
אל הספר