229 לפרשת טעמי המצוות לרמב"ם נתחיל מן הסוף, "כמה היה דוד המלך מצטער" . מתוך פירושו של הרמב"ם לפסוק על דוד המלך ( "טפלו עלי שקר זדים, אני בכל לב אצר פקודיך" – תהילים קיט, סט ) מיתמר ועולה יחס ישיר בין מידת השקר של הזדים המתקיפים את יסודי היהדות ובין מידת הדבקות של המאמין המותקף . יש קשר סיבתי בין שני חלקי הפסוק : הם מונים, דהיינו מוקיעים, וכתגובה לכך מסירותו נחושה ומחושלת יותר . 2 ברם, נוכל לצעוד עוד צעד אחד ולציין כי פרשנות מקורית זו מזכירה בעקיפין רעיון מרכזי בגישתו ההיסטורית- הפילוסופית של הרמב"ם לפרשת טעמי מצוות : הרעיון הכפול, שהסברה השכלתנית- הטלאולוגית של החוקים תפגין את חכמת התורה לעיני אומות העולם, וכי הפגנה זו בעלת ערך ומשמעות ומצווים אנו להזדקק אליה . מורגשים ומודגשים פה אפוא הגירוי החותך מבחוץ וגם הפנייה המודעת כלפי חוץ ( outer - directedness ) . 3 כדאי להטעים ולומר ללא הסתייגות, כי קו זה, המכוון כלפי חוץ, מאפיין לא רק את שיטתו של הרמב"ם ; כל ההשתלשלות הרעיונית בתחום טעמי מצוות פילוסופיים-שכליים טבועה בחותם זה, בניגוד להנחות ולמגמות של טעמי מצוות קבליים . 4 נקודת המוצא של מע...
אל הספר