130 פרק רביע י לצד הכרה בוטחת זו בראשוניותו של החיבור היה הרמב"ם ערוך ומוכן – ואף גילה אומץ – להתמודד עם ביקורת והתנגדות . לא זו בלבד שחשש מאופי שמרני, הגורם לאנשים להתנגד לכל חידוש ושינוי, 5 אלא אף חזה מה תהא הביקורת שתימתח על "משנה תורה" . הוא סיווג מראש את המבקרים השונים שצפה כי ימצאו פגמים שונים בחיבורו, וכתב זאת בתשובה על איגרתו הקודרת של תלמידו הנאמן ר' יוסף בר' יהודה, שהתרגז מאוד על הביקורת החריפה שהושמעה כלפי הרמב"ם בישיבת בגדד והיה נכון להשיב עליה כדי להגן על רבו . בתשובתו המגלה טפח מגישתו, שבה יעץ ליוסף לנהוג בריסון ובסובלנות ולהקפיד על היעדר משוא פנים – תכונות שהוא עצמו רכש במהלך שנות חייו וכן מניסיונו האישי ומחכמתו – מנה הרמב"ם את סוגי הביקורת הבאים : ידעתי ונתאמת לי בעת שחברתיו, שהוא יִפֹל בלא ספק לידי רע הלבב והמקנא, שיגנה מעלותיו, ויראה שאין לו צרך בו, או שהוא חסר ; ולידי הסכל, הפתי, אשר לא יֵדע שִעור מה שנעשה בו, ויחשבהו מעט התועלת ; ולידי המתחיל בעיון, המהביל, המשתבש, שיִקשו עליו מקומות ממנו מפני שלא ידע להם עִקר, או שתקצר דעתו מלדקדק מה שדקדקתיו ; ולידי הירא שמים לפי ...
אל הספר