62 פ רק ראשון בקשיחות ספרטנית ובקנאות אינקוויזיטורית . החיים נמשכו מלאי חששות, העמדת פנים, השמצות, האשמות תאולוגיות והטרדות פיזיות . ב- 1165 נשמע הרמב"ם לעצה שנתן הוא עצמו לאחיו היהודים הנבוכים והנואשים – עצה שחזר עליה למען יהודי תימן בצר להם כמה שנים לאחר מכן – להימלט מארץ השמד בכל מחיר : "ויעזוב ביתו ובניו וכל אשר לו" . הוא יצא למסע מסוכן בים ממרוקו לארץ ישראל, שהייתה באותה עת זירה של מסעי צלב . במהלך אותה תקופה בדיוק נהנתה ממלכת ירושלים הצלבנית, שידה הייתה על העליונה באופן זמני, משליטה פוליטית- צבאית על המוסלמים . מכיוון שקיצוניותה הדתית השתוותה לכוחה הפוליטי, לא מצא הרמב"ם מפלט בארץ הקודש . נדודיו נמשכו . אף ייתכן שראה בנסיעתו בעיקר עלייה לרגל . מסעו ממרוקו לארץ ישראל, כפי שהוא מתואר בדברים שמצטט ר' אלעזר אזכרי בן המאה השש עשרה, הסתיים בתפילה בכותל המערבי : בליל אחד בשבת, בארבעה ימים לירח אייר, נכנסתי לים . וביום שבת, עשירי לאייר, שנת ארבעת אלפים ותשע מאות וחמש ( ה ) ועשרים ליצירה, עמד עלינו נחשול שבים לטבענו, והיה זעף גדול בים . ונדרתי עלי ששני הימים האלה אצום בהן ואנהוג בהם תענית...
אל הספר