[ 177 ] לנילי עוז ברגע שנודע לי דבר מותו של עמוס עוז המחשבה הראשונה שצצה בראשי, ואני בטוח שגם בראשם של ישראלים אחרים, הייתה שהסתיימה תקופה . זה כנראה מה שעולה במחשבה שעה שיוצר גדול ואדם דגול הולך לעולמו . עמוס עוז היה סופר גדול ואדם דגול, אבל, למען האמת, התקופה שהוא היה אחד מגיבוריה הסתיימה הרבה לפני שנפטר . עוז ידע זאת . בחושיו המחודדים וביכולת המופלאה שלו להפוך תחושות ותובנות לגופי יצירה הוא תיעד את תהליכי הקריסה של תקופתו בזמן אמת . בשנות השמונים, או ליתר דיוק מ- 1982 עד ,1991 הוא כתב סדרת ספרי אשכבה, רקוויאמים, על עולמו ותקופתו, וניבא, כפי שעשה כבר בסיפור "דרך הרוח" ב א ר צ ו ת ה ת ן ( 1965 ) , את המסלולים החלופיים לאנשים אחרים, שיהיו גיבוריה של התקופה הבאה . אני זוכר היטב את העשור הזה, כי במחצית השנייה שלו, נפלה לידי הזכות לשמש כעורך של עוז בהוצאת הספרים "כתר" . הרקוויאם הראשון היה, כפי שכותרתו מעידה עליו, מ נ ו ח ה נ כ ו נ ה ( 1982 ) . אחריו בא "ניסיון ההיחלצות" מן השקיעה וההתרסקות של האליטה הישנה, בדמות המסע פ ה ו ש ם ב א ר ץ י ש ר א ל ( 1983 ) , שבו ניסה עוז לפתוח את הדלתות והח...
אל הספר