31 הדברים נחשפים בעבודת המחקר של הלר-דגני ( 2003 ) , ובה מתואר דיון שנערך בהנהלת משרד החינוך בשנת 1995 . הדיון נסב על המלצות ועדה בראשות פרופ’ דוד גורדון, שקראה למשרד החינוך לשקול קביעת מדיניות לחינוך הביתי . דבריו של אחד המשתתפים בדיון עוסקים בנושאים פדגוגיים אך מובלעת בהם אמירה מערכתית : “אם אני מדבר על רוח החוק, אני לא מדבר על סעיפים בחוק, [ אלא ] אני בא ואומר : משרד החינוך והתרבות הוא זה שקובע את הנושא הזה של תוכנֵ י הלימוד, איפה הוא יִלְמד ומי יְלַמד אותו ומה יְלַמדו אותו . לכן אני התנגדתי לנושא הזה של חינוך ביתי” . במילים אחרות, הכרה בחינוך הביתי תגרום לכך שמשרד החינוך יאבד את שליטתו הבלעדית בתוכנית הלימודים . בעניין החִבְרוּת נטען באותו דיון : " [ בחינוך ביתי ] קיימת סכנה של יצירת טיפוסים סגורים, מבודדים, אינדיבידואליסטים, אגוצנטריים ושונאי זולתם . [ . . . ] תחת כנפי חינוך ביתי יכולות להתפתח מגמות פונדמנטליסטיות, אנרכיסטיות ומסוכנות אחרות” . כלומר, בכירי משרד החינוך חששו שהחינוך הביתי יפגע בסדר החברתי, וביכולתו של משרד החינוך לשמרו . 3 1 הפחד מהורים “אחרים” טענות נוספות כנגד חינ...
אל הספר