הקושי הטבוע בהגבלת תכנים וביטוי אומנותי באמצעות גוף שלטוני: ההיבט הצנזוריאלי

54 מחקר מדיניות 146 | ממלכתיות במדיניות תרבות היציאה מההנחה, כי דעה מסויימת היא אמת, הואיל וחרף כל הזדמנות שניתנה לשם סתירתה טרם הוכח שהיא משוללת יסוד, לבין היציאה מההנחה, כי היא אמת רק כדי לא להרשות את שלילתה על ידי אחרים" ( מדברי י . ס . מיל בספרו הנ"ל, פרק שני [ על החירות ] ; עיין גם בצ'יפי, שם, עמ' 138 ) . ואחזור גם לקביעתו המרכזית של השופט לנדוי בפרשת אולפני הסרטה נגד גרי : 82 "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב ; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית, שאינה 'מודרכת' מלמעלה" . אומנם שני פסקי הדין ניתנו בהקשר של מימוש חופש הביטוי העיתונאי בתחום חדשות ואקטואליה, אך הם נכונים, לעמדתנו, בה במידה גם לביטוי התרבותי והאומנותי בשל מרכזיות השיח התרבותי למימוש כבוד האדם, הזכות לביטוי ולמימוש עצמי, לתודעה, לשיח ולזהות, כמפורט עד כה . והדבר עולה גם מקביעתה של כבוד השופטת דורנר בפרשת בכרי נגד המועצה לביקורת סרטים ומחזות : 83 אלא שלמועצה, בדומה לכל רשות שלטונית, אין מונופולין על האמת . הכוח שניתן בידיה אינו כולל סמכות לגילוי האמת על- ידי השת...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר