330 אחרית דבר פשרה . ועדת המשנה השנייה, שנציגיה היו כולם ממדינות ערביות או מוסלמיות, סיימה את עבודתה ראשונה . חבריה שללו את תוכנית המיעוט וחזרו על הדרישה למדינה ערבית אחת בארץ ישראל . מהלך זה החליש במידה רבה את עמדת הערבים וגרם לגניזתה של הצעת המיעוט . באופן לא מפתיע, גם מאמציה של ועדת המשנה השלישית לאתר פתרון פשרה עלו בתוהו . נקודת המוצא של ועדת המשנה הראשונה הייתה נוחה בהרבה . המלצות הרוב של אונסקו"פ היו הבסיס לדיוני ועדה זו, עובדה שנתנה לה משנה תוקף . הרכבה היה חזק ומגוון וכלל גם את נציגי ארצות הברית וברית המועצות, שתמיכתן בהמלצות הרוב סללה את הצטרפותן של מדינות נוספות לתמיכה בחלוקה . לב הדיון בוועדת המשנה היו הסוגיות הקשורות בתקופת המעבר ובביצוע תוכנית החלוקה . אונסקו"פ כיסתה נושאים אלה בערפל מכוון, ונאחזה בתקווה הקלושה שהבריטים יקבלו על עצמם את ההוצאה לפועל של התוכנית בפיקוח האו"ם ( כפי שנכתב בהמלצות ) . אולם לאחר שהבריטים הודיעו כי החליטו להתפנות מארץ ישראל בלי להמתין לראות איך יפלו הדברים בעצרת, התקוות הללו התפוגגו ושאלת הביצוע הסתמנה כנקודת התורפה של התוכנית . האמריקנים גם הם ס...
אל הספר