דו"ח הוועדה 277 שהתבססו על 'האחריות הפוליטית והכלכלית שתוטל במישרין על הערבים והיהודים', ועל 'הסופיות' שתביא עמה הקביעה המוחלטת של הטריטוריות . התמודדות מעשית יותר נקבעה לקו התפר שבין תקופת המעבר לקבלת העצמאות . מדינה שהגיע זמנה לעמוד ברשות עצמה נצטוותה למלא שורת מטלות, ובהן חתימה על חוזים וערובות אחרות, שתכליתם ויתור על תביעות קודמות שלא באו לידי מימוש, וכן חתימה על הסכמים עם המדינה המקבילה, העיר ירושלים וכמובן האו"ם . ללא התחייבויות חוזיות אלה, לא יתאפשר למדינה שתחפוץ בכך לממש את עצמאותה . 75 נוסף על כך קבע סעיף מיוחד כי במידה שרק אחת מהמדינות תעמוד בתנאים דלעיל, יועבר הנושא להכרעת עצרת האו"ם . ביחס לסעיף זה דיווח ההולנדי באריכות למשרד החוץ שלו על הדיון במליאה ומחוץ לה על האפשרות של 'כפיית עצמאות' . צירוף מילים פרדוקסלי זה נגע באחת מהתגובות המשוערות שהועלו ביחס למהלכיו העתידיים של הצד הערבי — החשש שהערבים יסרבו לקבל את עצמאותם במתכונת שהוועדה הציעה . כמה נציגים גרסו כי במקרה כזה צריכים להינקט צעדים שיבטיחו את עצמאות המדינה היהודית ללא תלות בנעשה אצל הערבים . בסופו של דבר העדיפה הוועד...
אל הספר